
2013 'פאסז ©
על בטן מלאה
מאת: נופר יחזקאל
מאז ומתמיד היה בי חשק עז לנסות דברים חדשים, ואולי חלקכם תופתעו לדעת שלא כל שינוי הוא לרעה. הרומן שלי עם סושי התחיל במקרה. הוא היה שם, ואני הייתי סקרנית. החלפנו מבטים, חייכנו בביישנות, היה לו יופי אקזוטי, ואני, אני הייתי רעבה מתמיד.
הרומן הפך למערכת יחסים רצינית שאף כללה נסיעות ליליות לסושיות רחוקות, כי לא היתה סושייה בנתיבות.
נקודת השיא היתה כששמעתי על joya, וכמו בחורה מאוהבת הייתי חייבת לבדוק אם הדרך לאושר אורכת בדיוק 4 וחצי דקות מהבית. במתחם השוק הישן בנתיבות, במשבצת פינתית למרגלות מדרגות הפסאז', ממוקם joya סושי בר. מיד עם הכניסה למתחם עלו בי זיכרונות נעימים. הריח, הרוכלים, החניות ובעיקר האנשים גרמו לבטן שלי לזוז, ולא רק מרעב.
תמונות הנוף שהייתה חקוקה לי בזיכרון קיבלת תפנית מעניינת, חדש לצד ישן. החנויות הוותיקות, הפלאפל הפינתי, המאפיה המקומית, המרכולית, החייט, והסנדלר המוכרים, שכנו לצד חנויות חדשות. רוח אוורירית של משהו חדש ריחפה בסמטאות השוק, and I like it. וכמובן שאחרי התיאבון, התעוררו הלבבות, או להיפך, זה לא באמת משנה, כשהתוצאות היו טעימות להפליא. בין רול סלומון ואבוקדו עסיסי, לפאתאי מקפיץ ומתקתק, ישבתי עם מאיר לשיחה צפופה על הדרך, הקשיים, החזון ובעיקר האמונה שהובילה אותו. אז תכירו, מאיר בונפד, המנצח על הצ'ופסטיקס ובעלי joya סושי בר.
ההחלטה האמיצה לפתוח סושייה בלב השוק הישן, בהחלט מעוררת השראה. בכל זאת, לא קל להיות החלוץ צועד בראש, כשמסביב החך הקולינארי של תושבי המקום מכוון בעיקר למיינסטרים הפופולארי. חלבי, בשרי, פיצה, שווארמה.
כמו כל התחלה, הדרך לא היתה פשוטה. מאיר החל את דרכו במטבח עוד מגיל ילדות בבית. "אני זוכר שתמיד אהבתי להתעסק באוכל, אם זה לראות תוכניות טלוויזיה או לעזור לאמא במטבח. אוכל תמיד ליווה אותי בחיי. גם בצבא הייתי טבח, ולא הייתי מבשל רק ממקום של סיפוק הצורך האנושי לאוכל, אלא מבשל לשם האוכל. זה התבטא פרטים הקטנים, ולא רק במחויבות שלי להעמיד אוכל בשולחן.
עם כל זאת, והאהבה שלי לאוכל, לא רציתי למצוא את עצמי רק בתור טבח רגיל, לכן בחרתי במסלול של לימודי בישול בבית הספר תדמור".
ומהיכן התשוקה דווקא לסושי?
"במהלך הלימודים ב"תדמור" היתה לנו סדנה מעשית של סושי. מה שמשך אותי דווקא בסושי הוא היכולת לשלב בין כמה מרכיבים, לכדי יצירה אחת, ומיד היה לי חיבור. ונקודת המפנה היתה כשסיימתי את הלימודים, ולא ידעתי מה אני עושה עם עצמי, אז החלטתי להכין סושי. לא היה בנתיבות מקום שמכין סושי, ואם זה הולך בכול מקום אז אין סיבה שזה לא ילך בנתיבות. אין משהו שאנשים לא יאכלו."
"לא קלה היא, לא קלה דרכנו"
"בתחילת הדרך רתמתי שותף עסקי ליוזמה, והתחלנו בהכנת סושי לאירועים. היינו מבשלים ביחד בבית, במטבח של אמא, ומנסים להסתדר עם מה שיש. הקושי היה גדול, מכיוון שהידע היה קיים, אבל היה קשה להוציא את זה לפועל כי מבחינה טכנית לא היו לנו את הכלים המתאימים לכך. העסק לא התקדם כמו שחשבנו, והשותפות התפרקה.
אחרי הניסיון הזה החלטתי לנסות שוב, ויצרתי קשרים עם פאב מקומי בעיר, "ברל'ה", ליצירת שופתות עסקית, כשאני מבשל בחסות ה"ברל'ה" לקהל לקוחותיו ובמקביל מפעיל בר משלוחים.
התפנית
"התפנית היה כשבאותה תקופה שברתי את שתי הידיים. מצאתי את עצמי יושב בבית, מחוסר תעסוקה, לא יכול לזוז לפחות בחודש הקרוב, במקרה הטוב, ומשועמם מתמיד. ושם נולד הרעיון של לפתוח סושייה. התחלתי לגלגל בראש את הרעיון של לעסק עצמאי בעיר, מה אני צריך ומה עליי לעשות. ברגע שההחלטה היתה סופית והיה לי סכום כסף התחלתי, התחלתי לחפש מקומות אופציונאליים, ומתחם השוק הישן היה ביניהם. כשהציעו לי את החלל הפינתי הנוכחי, פה בשוק, בהתחלה לא אהבתי את הרעיון. היה ניראה לי איזור ישן, שלא קורה בו יותר מידי דברים ומי יגיע לפה בכלל?!. אבל מאוד מהר הצלחתי לראות את היופי, והפוטנציאל שיש למקום להציע והחלטתי שכדאי לקחת את הצ'אנס הזה. על השיפוצים של החנות עבדתי יום ולילה. בחלק מהעבודה נעזרתי בבעלי מקצוע אך את הרוב עשיתי לבדי יחד עם חברים ומשפחה שעזרו. וזה התוצאה הסופית, בינתיים".
העלילה לא נשמעת כל כך ססגונית וציורית (בשונה מרול המדהים הזה), אז מה משך אותך כל הזמן קדימה?
"במילה אחת. חלום. היה לי הרבה זמן שבו החלום הזה קינן לי בראש. תמיד רציתי להיות עצמאי, לא לעבוד עבור מישהו אחר, אלא לעשות בשביל עצמי. לא רציתי להתברג למערכת שבה אני יהיה שכיר, שעלול להתעורר מחר בבוקר ויכולים לפטר אותי. החלום הזה לעסוק במה שאתה אוהב ולהיות אדון לעצמך הניע אותי כל הזמן. ופה טמון גם הקושי, הרבה זמן עבר, זמן שעמדתי מהצד והזמן המשיך לזוז קדימה ואיתו הזמן האבוד שהחלום עלול להתפספס. הגעתי לנקודה שהייתי חייב להחליט "כאן ועכשיו", אם אני הולך על זה או לא. נכנסתי ליוזמה הזאת עם גישה ליבראלית ופתוחה, היה לי את הידע והייתי מוכן לקבל וללמוד מכל אחד ובעיקר מעצמי."
מה מניע אותך?
"אמונה. אמונה בעצמי, לא לפחד להגשים את החלום ולהיות מה שאני רוצה להיות ותמיד לשאוף קדימה. ובעיקר אמונה בכוח עליון. יש יד מכוונת מלמעלה ועל האדם לעשות את כל ההשתדלות כדי להצליח, ועל זו מנצחת מלמעלה השגחה פרטית. בסופו של דבר הכול מתחיל באמונה. תמיד עולה לי הפתגם בראש של "מעז יצא מתוק", אם אדם לא סובל בדרך לא היה לו מניע להמשיך קדימה ולהגיע למקום יותר טוב".
חזון אחרית הימים?
"להמשיך להתפתח מבחינה עסקית, לפתוח סניפים, להקים רשת ולהתקדם כל הזמן קדימה. ההתחלה תמיד קשה אבל באמצעות התמדה, כוח רצון,חלום ואמונה הכול יכול לקרות. צריך לעבוד קשה כדי לקצור בסוף את הפירות וליהנות מהם. דברים גדולים מתחילים בחלומות של אנשים קטנים".
המילים החמות היו שובות לב, לא פחות מהאוכל. קל לראות את התשוקה בעיניים שיש למאיר כשהוא מספר על הדרך להגשמת החלום, לא פחות מהאהבה שהוא משקיע בכל הפרטים, קטנים כגדולים. היחס לעובדים, החיוך המזמין ללקוחות, וברכת השלום לעוברים והשבים. המסע אחרי הסושי חשף בפניי מתחם שוק, שוקק, פעיל ותוסס שמבקש להחזיק עטרה ליושנה, אנשים, ובעיקר חלומות. מסתבר ששווה להקשיב לבטן.


JOYA - סושי ונודלס בר נתיבות
JOYA - סושי ונודלס בר נתיבות
JOYA - סושי ונודלס בר נתיבות
חומר רקע

במתחם השוק הישן בנתיבות, במשבצת פינתית למרגלות מדרגות הפסאז', ממוקם JOYA סושי בר
חמישים סטודנטים השתתפו בתחרות עיצוב רקע לאתר פסאז', צפו ברקעים שהוגשו וברקעים הזוכים
מאת: נעמה משאלי
שיתוף פעולה בין מגזין פסאז' למחלקהלתקשורת אינטראקטיבית במכללת ספיר,הוליד את תחרות הרקעים 2013.
במסגרת התחרות התבקשו הסטודנטים לעצב רקע לאתר ברוח המגזין –"תרבות ויצירה בנתיבות". עשרת הרקעים הזוכים יזכו לככב כרקע האתר. למרות שרוב הסטודנטים אינם מכירים את נתיבות, הם יצרו מגוון עשיר של רקעיםהנוגעים ברבדים שונים של חיי התרבות בעיר ובאזור.
במקום הראשון זכה שניר בוחניק (25), ברקע שעיצב מיוצגים בצורה טיפוגרפית מנעד האוכלוסיות הרחב בעיר נתיבות. בוחניק עוסק בתחוםהעיצוב מגיל צעיר והגיע לספיר כדי להתמקצע ולהתפתח. בעבודתו הוא מביט עלהעיר נתיבותכ מכלול, בראייה רחבה, ולא מתמקד בתחום אחדבעיר כמו מבנה או דת.
"אני מאד אוהב טיפוגרפיה, ומאמין שכל סוג של גופן מייצג משהו" מספר בוחניק, "נתיבות מבחינתי מאחדת יחד הרבה סגנונות- עיר קודש מצד אחד, עם אוכלוסייה צעירה ותוססת. העיצוב מייצג את מגוון האנשים בנתיבות דרך פונטים שונים; כתב הקודש מייצג כמובן את הפן הדתי, הפונטים המרובעים בגווני אפור, מייצגים את האוכלוסייה המבוגרת יותר, והפונטים העגולים והגדולים מייצגים את הדור הצעיר והמתחדש באמצעות דינמיות וצבעים חיים כמו טורקיז. האותיות אמנם שונות אחת מהשנייה, אבל בעצם בפוזיציה הן נמצאות אחת בתוך השנייה, כך שנוצר בידול ושילוב גם יחד".
עולם התקשורת האינטראקטיבית מהווה תחום רחב ומרתק של יצירה העומד בפני עצמו. יוזמי התחרות הם רני רדזלי, ראש המחלקה לתקשורת אינטראקטיבית, ונוי שופן, בוגרת המחלקה ומעצבת המגזין. התחרות נועדה לחשוף את המגזין לקהלים נוספים ולאפשר לסטודנטים להתנסות בעיצוב של רקע לאתר מגזיני.
רדזלי, המשמש כראש המחלקה משנת 2008, ובעל סטודיו עצמאי לעיצוב גרפי מסביר כי "עולם היצירה והתרבות ועולם התקשורת האינטראקטיבית נפגשים ואף חופפים" וממשיך, "התקשורת האינטראקטיבית משתלבת במדיום התקשורת הדיגיטלית וכוללת תחומים מגוונים כגון עיצוב גרפי, צילום, וידאו, תכנות, אנימציה אינטראקטיבית וסאונד. כוחו של התחום הוא בתפוצה הרחבה ובזמינות שלו. בגלל התפוצה הרחבה והנגישות של התחום, יש בכוחו לחולל שינוי ולהגיע לקהלים רחבים יותר ובזמן קצר יותר".
כראש מחלקה במכללת ספיר- אתה מרגיש שלמעצבים בדרום יש אמירה וסגנון ייחודי אותו הם מביאים עימם?
"ברמה הוויזואלית- לא, מעצבים בדרום אינם מזוהים עם סגנון עיצוב מסוים. מרחב היצירה של תחום התקשורת האינטראקטיבית הוא וירטואלי ואין חשיבות למיקומו הפיזי של היוצר. מה שמייחד את יוצרי הדרום הם הנושאים שבהם הם עוסקים. אני מאמין כי נושא המצב הביטחוני ביישובי עוטף עזה, מעסיק יותר יוצרים מהדרום מאשר יוצרים החיים במקומות אחרים".
האם לדעתך התחום של תקשורת אינטראקטיבית מפותח מספיק באזורנו?
"לצערי לא. מרביתם של בוגרי המחלקה עוזבים את האזור מיד עם תום הלימודים ומחפשים עבודה באזור המרכז. בודדים מוצאים ובכלל מחפשים, עבודה בתחום בדרום. עידוד יצירה מקורית צריכה להגיע מאנשי יצירה החיים באזור, הם אלה שיכולים וצריכים להרים את הכפפה".
הרקעים הזוכים:
שניר בוחניק
מנעד האוכלוסיות הרחב בעיר נתיבות מיוצגים בצורה טיפוגרפית
ג'וליאן דריקז
צילום מלמעלה של מדרכות פריז בכל צד יש חמסה שמסמלת את נתיבות
אלכס לייבוביץ'
מפת העיר מייצגת אייקונים תרבותיים
טל ביינר
איור של נתיבות באלמנטים מאפיינים
שני לוי
השראה מקרמיקה אוטנטית ערבית ופסיפס.
סמדר שלהבת
קיר חמסות בעיר מסורתית
חני אוישר
צבעוניות כתרבו ת מגוונת ומחברת
דנה סילברמן
רקע בהשראת מרצפות ובדים אותנטיים
שני מור יוסף
קולאז' תרבות קל
ליאור יוסף
בניינים ישנים לעומת חדשים, נתיבות כעיר מתפתחת
תודה מיוחדת ליחידה למעורבות חברתית במשרד הדיקן שפינקו את הזוכה בשובר זוגי לסרט בסינמטק וארוחת ערב בקפה יעל בשדרות ולרני רדזלי, ראש המחלקה על שיתוף הפעולה.


רני רדזלי



















רקעים נוספים שהשתתפו בתחרות:


