ומהיכן התשוקה דווקא לסושי?

"במהלך הלימודים ב"תדמור" היתה לנו סדנה מעשית של סושי. מה שמשך אותי דווקא בסושי הוא היכולת לשלב בין כמה מרכיבים, לכדי יצירה אחת, ומיד היה לי חיבור. ונקודת המפנה היתה כשסיימתי את הלימודים, ולא ידעתי מה אני עושה עם עצמי, אז החלטתי להכין סושי. לא היה בנתיבות מקום שמכין סושי, ואם זה הולך בכול מקום אז אין סיבה שזה לא ילך בנתיבות. אין משהו שאנשים לא יאכלו."

"לא קלה היא, לא קלה דרכנו"

"בתחילת הדרך רתמתי שותף עסקי ליוזמה, והתחלנו בהכנת סושי לאירועים. היינו מבשלים ביחד בבית, במטבח של אמא, ומנסים להסתדר עם מה שיש. הקושי היה גדול, מכיוון שהידע היה קיים, אבל היה קשה להוציא את זה לפועל כי מבחינה טכנית לא היו לנו את הכלים המתאימים לכך. העסק לא התקדם כמו שחשבנו, והשותפות התפרקה.

אחרי הניסיון הזה החלטתי לנסות שוב, ויצרתי קשרים עם פאב מקומי בעיר, "ברל'ה", ליצירת שופתות עסקית, כשאני מבשל בחסות ה"ברל'ה" לקהל לקוחותיו ובמקביל מפעיל בר משלוחים.



התפנית

"התפנית היה כשבאותה תקופה שברתי את שתי הידיים. מצאתי את עצמי יושב בבית, מחוסר תעסוקה, לא יכול לזוז לפחות בחודש הקרוב, במקרה הטוב, ומשועמם מתמיד. ושם נולד הרעיון של לפתוח סושייה. התחלתי לגלגל בראש את הרעיון של לעסק עצמאי בעיר, מה אני צריך ומה עליי לעשות. ברגע שההחלטה היתה סופית והיה לי סכום כסף התחלתי, התחלתי לחפש מקומות אופציונאליים, ומתחם השוק הישן היה ביניהם. כשהציעו לי את החלל הפינתי הנוכחי, פה בשוק, בהתחלה לא אהבתי את הרעיון. היה ניראה לי איזור ישן, שלא קורה בו יותר מידי דברים ומי יגיע לפה בכלל?!. אבל מאוד מהר הצלחתי לראות את היופי, והפוטנציאל שיש למקום להציע והחלטתי שכדאי לקחת את הצ'אנס הזה. על השיפוצים של החנות עבדתי יום ולילה. בחלק מהעבודה נעזרתי בבעלי מקצוע אך את הרוב עשיתי לבדי יחד עם חברים ומשפחה שעזרו. וזה התוצאה הסופית, בינתיים".

העלילה לא נשמעת כל כך ססגונית וציורית (בשונה מרול המדהים הזה), אז מה משך אותך כל הזמן קדימה?
"במילה אחת. חלום. היה לי הרבה זמן שבו החלום הזה קינן לי בראש. תמיד רציתי להיות עצמאי, לא לעבוד עבור מישהו אחר, אלא לעשות בשביל עצמי. לא רציתי להתברג למערכת שבה אני יהיה שכיר, שעלול להתעורר מחר בבוקר ויכולים לפטר אותי. החלום הזה לעסוק במה שאתה אוהב ולהיות אדון לעצמך הניע אותי כל הזמן. ופה טמון גם הקושי, הרבה זמן עבר, זמן שעמדתי מהצד והזמן המשיך לזוז קדימה ואיתו הזמן האבוד שהחלום עלול להתפספס. הגעתי לנקודה שהייתי חייב להחליט "כאן ועכשיו", אם אני הולך על זה או לא. נכנסתי ליוזמה הזאת עם גישה ליבראלית ופתוחה, היה לי את הידע והייתי מוכן לקבל וללמוד מכל אחד ובעיקר מעצמי."
​